לידתה של שיטת התחנות
הלידה של "שיטת התחנות" מתחילה בסיפור הלידה של בני הבכור, אלון. באותה תקופה גרנו בקליפורניה, ארה"ב. במהלך ההריון השתלמתי בתחום של יוגה לנשים בהריון - תחום שבארץ היה עוד בחיתוליו. התרגול של היוגה כאישה הרה היה חוויה בפני עצמה, שמילאה אותי בהרבה אנרגיה. למרות שבאותם ימים המודעות לחשיבות של קורסי הכנה ללידה, לא הייתה כמו היום. לקראת הלידה המתקרבת התעקשתי על סידרה של מפגשים פרטניים עם מנהלת המרכז "Bonding" שבברקלי, מרכז שנחשב בזמנו למאוד מהפכני ומתקדם בתחום הלידה הטבעית. המסר העיקרי שקיבלתי מאותם מפגשים הוא: שלידה היא דבר טבעי, שכל אישה אם תהיה קשובה לעצמה תדע ללדת, ושלנשימה ולתנועתיות יש חשיבות רבה בתהליך הלידה. הרגשתי שעם היוגה שתרגלתי במהלך כל ההריון, והידע שקיבלתי במפגשים לקראת הלידה ,אני מאוד מוכנה ללדת.
האמנם?!
הלידה של אלון הייתה כמובן שונה מכל מה שרק דמיינתי שיכול להיות. לידה ארוכה שארכה 40 שעות, שעות ארוכות של חוסר אונים, שעות של כאבים, שעות של חוסר שליטה מוחלט על מה שמתרחש בגוף שלי, בלי לדעת איך אני יכולה לעזור לעצמי. הלידה היתה ארוכה וטראומתית.
כאשר התאוששתי מעט מהלידה והתחלתי בחיי האימהות, התחלתי לתחקר כל אימא שנקראה בדרכי. הייתי צמאה לדעת כל פרט על הלידה שלה: האם צעקה?, האם ידעה איך לנשום?, האם ידעה איך לנוע בזמן הצירים?, מה עשתה כדיי לקדם את הלידה?, האם מי שהיה לצידה ידע לעזור לה?, כמה זמן ארכה הלידה שלה?, האם צפתה מראש את מה שיתרחש בפועל בחדר הלידה?, האם היו לה איזה שהם כלים שעזרו לה בלידה?
עם חזרתי ארצה התחלתי ללמד יוגה לנשים בהריון כשכל הזמן מנקרת בראשי השאלה – איך זה יכול להיות שאין תרגול יוגה המתמקד בלידה עצמה. חווית הלידה הלא פשוטה שלי לא הרפתה ממני. ידעתי באופן חד משמעי שהיוגה יכולה להשפיע מאוד על חווית הלידה, ידעתי ששימוש בכלים מהיוגה יכול לעזור לאישה בזמן הצירים.
ביוגה לתרגילי נשימה קוראים פראנהימה, פראנה – אנרגיית החיים, ימה – שליטה. כלומר תרגול של שליטה באנרגיית החיים = הנשימה. ביוגה לומדים מחדש לנשום. למרות שאדם נולד עם הידע כיצד לנשום, טכניקות הנשימה היוגיות שונות מהנשימה הרגילה. התחלתי לחקור את אופן הנשימה של נשים בזמן הצירם על השלבים השונים שלהם. בהמשך התחלתי לתרגל עם תלמידות שלי תרגילי נשימה המותאמים לזמן הצירים, תוך כדי הרחבה גם לעבודה קולית. במקביל התחלנו לתרגל תנוחות מעולם היוגה שאפשר וכדאי לתרגל בזמן הצירים עצמם, תוך כדי פיתוח של התנוחות הללו לעבודה תנועתית רציפה.
כך החלה להתפתח לה "שיטת התחנות".
בתקופת ההריון שלי עם ביתי האמצעית, נועה, (מרחק של 4 שנים מהריון הקודם), התלהבתי והתרגשתי מהעובדה שהנה אני עצמי אוכל לחוות לידה תוך כדי תרגול "שיטת התחנות", שעד כה לימדתי מאות נשים להשתמש בה, אך אני טרם חוויתי אותה בזמן אמת. חיכיתי ללידה, תרגלתי את כל התחנות עם בן זוגי, ודאגתי שיכיר אותן היטב. כדי שהחוויה תהייה מושלמת רציתי שגם דולה תלווה אותי בלידה, ואכן נעזרתי בשירותיה הנפלאים של אביבה גרבוסקי, חברתי (מבכירות הדולות בארץ).
אכן הלידה הייתה עולם אחר – הרגשתי את עצמי פעילה, שותפה ומובילה את הלידה של עצמי. תרגילי הנשימה, העבודה הקולית ותנוחות היוגה עשו את שלהם. התרגול של התחנות יחד עם אביבה ובן זוגי היו עוגן חשוב ומרכזי, אך הרגשתי שאני עסוקה כל הזמן בתרגול אינטנסיבי של שליטה עצמית.
אם בלידה הראשונה מצאתי את עצמי חסרת אונים, זקוקה לתרגול כלשהו שיאפשר לי תחושה של שליטה בנעשה,של שותפה פעילה,הריי שבלידה השנייה מצאתי את עצמי כבולה יתר על המידה בשליטה עצמית, בתרגול מדוייק של התחנות ותרגילי הנשימה, וברגע בו הייתי אמורה לשחרר לגמריי, לא ידעתי איך לעשות זאת.
עם חזרתי מחופשת הלידה, ההבנה שלי את השימוש ב"שיטת התחנות" תפסה תפנית. מצד אחד התווספו וריאציות נוספות לתחנות, והתרגול התרחב, ומצד שני, התחדדה אצלי הידיעה, שהסוד בלידה הוא באיזון בין "השליטה" ל"איבוד השליטה", כשלכל צד יש חשיבות קריטית ומשמעותית.ללימוד של "שיטת התחנות" נוסף הפוקוס על מתי להתשמש בה, ומתי לא. איך להשתמש בה בזמן הצירים במינון הנכון.
בלידה של בני הקטן, אייל, יכולתי לחוות על בשרי את הדיאלוג המופלא בין "השליטה" ל"איבוד השליטה". השימוש בתחנות על ההרחבות שנוספו, היה עבורי קסום, וגם היכולת לעזוב אותם ושוב לחזור אליהם ושוב לעזוב – לפי מה שבאמת היה נחוץ לי, באותו רגע, היה לא פחות קסום.
חשוב לציין, אני לא המצאתי את הגלגל, הכל היה קיים מקודם, אולם הדבר העיקרי שמייחד שיטה זו הוא השילוב בין עקרונות ההכנה ללידה פעילה לבין עקרונות היוגה. השילוב הזה מוליד אפשרויות חדשות של חיבור בין תנועה לנשימה,אפשרויות חדשות של תרגילי נשימה המותאמים לזמן הצירים, ו"ארגז כלים" יצירתי ומגוון,המאפשר לכל אישה למצוא את שמתאים לה. השיטה מארגנת בצורה בהירה כלים מעולמות שונים, כשהייחוד הוא בערך המוסף המתקבל מהמיזוג בין השפות והגישות השונות.
אני חוויתי את החוסר אונים כשלא היו ברשותי כלים פרקטים כיצד לנשום לנוע ולפעול בזמן הלידה . האמירות "תקשיבי לעצמך","תתחברי לעצמך" לא ממש עזרו לי. אני חוויתי את שליטת היתר בלידה שבה הייתי כל הזמן עסוקה בלתרגל תנוחות ותרגילי נשימה. וחוויתי את האופצייה לשלב בין השניים.
כיום, בנוסף לקורסי הכנה ללידה וקורסי יוגה לנשים בהריון ואחרי לידה, אותן אני מעבירה, אני מלמדת גם קורסי התמחות ב"שיטת התחנות" לדולות, מיילדות, מורות ליוגה ומדריכות הכנה ללידה.
החזון שלי הוא, שיהיו כמה שיותר נשות מקצוע מתחום ההריון והלידה שיידעו להעביר את הידע המעשי שעומד מאחורי "שיטת התחנות" לכמה שיותר נשים בהריון. זאת מפני שאני מאמינה שכל אישה שתתרגל את "שיטת התחנות" בהריון ובלידה תוכל להרגיש ולמצות את עוצמת החוויה של הלידה על כל צדדיה, תוך כדי הקשבה אמיתית לגוף שלה, ולא פחות חשוב, תוך כדי היכולת לבחור כיצד לנוע, כיצד לנשום וכיצד לקדם באופן פעיל ומודע את הלידה שלה, כפי שרק היא יכולה.